איך האימפרוביזציה שינתה את חיי?

עדי לב

לפני 15 שנים הייתי תלמידת משחק צעירה בסמינר הקיבוצים, והאמת? מה שהיה יותר חזק מהתשוקה שלי לתיאטרון הייתה התשוקה שלי להיות מוצלחת. להצליח בסצינות, להצליח בתרגילים, להצליח בהופעות, פשוט להיות טובה וזהו. בלי סימני שאלה.

רוב הזמן זה הלך לי ממש טוב. עבדתי קשה והיה נדמה שזה משתלם. הרגשתי שהמורים אוהבים אותי, שהתרגילים שלי מרשימים, שאני מתקדמת בלימודים בדיוק לפי התוכנית.

הכל היה יכול להיות מושלם אלמלא המורה האגדית שלי למשחק, חוה אורטמן, הייתה משבשת לי את כל התוכניות. כי אצל חוה בשנה א' בלימודי משחק לא היו טקסטים. בכלל. רק תרגילי אימפרוביזציה. כלומר, עלינו על הבמה והיינו צריכים לאלתר הכל. דמויות, פעולות, מערכות יחסים, סצינות, רצונות, יו ניים איט. במשך שנה שלמה. בלי שום דבר קונקרטי שאפשר להיתלות בו.

ואם בהתחלה עוד הצלחתי להדחיק את החרדה שחוסר השליטה הזה העלה בי, ככל שהשנה התקדמה הלכתי והתבלבלתי ונכנסתי יותר ויותר למצוקה בשיעורים. הייתי עולה על הבמה ומנסה להיאחז הכי חזק שיכולתי בכל הנתונים שהכנתי מראש., ואז יצא שלא הקשבתי באמת לפרטנר, לא חייתי את הרגע וזה פשוט. לא. עבד. לא הלך לי. שוב ושוב ושוב. התגשמות כל הסיוטים שלי.

וברגע מסוים הבנתי משהו. הבנתי שהתוכנית שלי לא עובדת. שהניסיון שלי לשלוט בסיטואציה, במי שאיתי על הבמה, ובעיקר בתוצאה הסופית פשוט לא מצליח. עובדה. וההבנה הזו שיחררה אותי. תחושת הכישלון שחררה אותי. כי מאותו רגע שקלטתי שאין לי מה להפסיד, החלטתי שאני מפסיקה לפחד מחוסר הודאות ומתחילה לסמוך על עצמי.

התחלתי לעלות על הבמה בשיעורים של חוה בלי לדעת. בלי לדעת לאן הסצינה תלך, בלי לדעת איך הקהל יגיב, בלי לדעת איך אני ארגיש, פשוט לעלות עם כל מה שעבדתי עליו לפני כן, להיות עם הפרטנר.ית שלי ומה שקורה לנו ברגע ו ל ש ח ר ר.

השחרור הזה ליווה אותי ורק הלך וגדל לאורך הזמן. בשנה ב' הגיעה ללמד אותנו אנה פרמינגר והכניסה לחיי את האימפרוב, שהפך להיות אהבתי הגדולה. ובסיום הלימודים קיבלתי מחוה את המחמאה הכי משמעותית שיכולתי לבקש ממנה - שעשיתי את הקפיצה הכי גדולה בכיתה כשחקנית. וידעתי שזה כי הסכמתי לוותר על משהו גדול יותר מכל מה שלמדתי בלימודי משחק. אני, שהתכווצתי בכיסא במשך סמסטר שלם כל פעם לפני שהייתי צריכה לעלות לסצינה אצלה בשיעור ורק התפללתי שמישהו יגאל אותי, כי אי אפשר עם הצניחה החופשית הזו בכל פעם שאני עולה לבמה.

היום הצניחה החופשית הזו היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

אני אוהבת לומר בסדנאות שבמקור שלי אני חולת שליטה ושהאימפרוביזציה עזרה לי לוותר על השליטה בסיטואציה, על השליטה בתוצאה, על השליטה במה אנשים חושבים עליי ולהתחבר לחלק שבי שסומך. על היקום, על אנשים אחרים ובעיקר על עצמי, בדיוק כמו שאני. לדעת שמה שאני יודעת זה מספיק, שמי שאני זה מספיק. וככה גם ברגעים שבהם אני מרגישה שאני צריכה "לספק" את הסחורה, אני מתחברת למקום הזה המשוחרר והמאולתר בתוכי ומצליחה להתרווח ברגע, בתוך עצמי.

נקפוץ 15 שנים קדימה - היום יש לי את הזכות ללוות אנשים אחרים בחיבור למקום הזה בתוכם, כשאני מנחה קורסים של אימפרוביזציה ואימפרוב מוזיקלי בתיאטרון האימפרוב ומנחה סדנאות לצד שרון קרוק המטריפה תחת המטריה של "הייפרוב", הבית שהקמנו לסדנאות אימפרוביזציה, סטוריטלינג ועמידה מול קהל.

אנחנו באמת מאמינות שלכל אחד ואחת מגיע להרגיש את השחרור הזה, את הזרימה והיצירתיות הזו, להיות אנשים חיוביים יותר, להוריד את רמת הסטרס בעבודה ולהעלות את רמת הזרימה, והמטרה שלנו היא להגיע לכמה שיותר אנשים עם הסדנאות שלנו.

אז מוזמנות ומוזמנים לדבר איתנו לגבי סדנאות אצלכם במקום העבודה, או איפה שתרצו - כי לכולם מגיע להתרווח קצת בתוך עצמם, ובתוך הרגע.